אנורזיס (הרטבה במיטה) אצל ילדים מוביל לבעיות חברתיות ולעיתים קרובות פוגע בביטחון העצמי, במיוחד כשאחד האחים הגדולים לועגים לו.

​

מבחינה רפואית, אנורזיס עד גיל חמש לא נחשבת לבעיה פתולוגית, בעיקר אם לאחד ההורים הייתה בעיה דומה בילדותו.

​

במקרה של אנורזיס אצל ילדים מעל גיל חמש, יש לבדוק מיידית את תפקודן של שלפוחית השתן והכליות כדי לשלול מחלות קשורות. אם בבדיקות לא נמצאו מחלות, כדאי לבחון את הבעיה מזווית אחרת.

​

אתן כמה סיבות, כשבכל אחת מהן יש תתי-אפשרויות רבות. כדי להבין היטב את הבעיה ולטפל בה מהשורש יש צורך בניתוח מעמיק.

​

אז ככה:

​

- הילד לא מבין איפה נמצא המרחב האישי שלו. לדוגמה, ילד שחולק את החדר עם אחיו, כשאחיו הוא אישיות יותר דומיננטית ולוקח ממנו את הצעצועים. בעלי החיים משתמשים בשתן כדי לסמן טריטוריה- אותו הדבר קורה לילד כשהוא ישן בלילה במיטתו- זה המקום היחיד שאין לו ספק שהוא הטריטוריה שלו.

 

- לילד נולד אח קטן ועכשיו כל תשומת ליבם של ההורים מופנית אליו. לאח הבכור נוצר הקשר בראש: כדי לקבל תשומת לב, צריך להיות קטן. ככה מתרחשת רגרסיה שיכולה לבוא לידי ביטוי גם באנורזיס.

 

- הילד סובל מפחדים ומנסה לשלוט בהם. אבל בלילה, כשהתודעה מפנה את מקומה לתת-המודע, הוא כבר לא נמצא בשליטה על המצב כמו גם על הסוגרים ובורח לילד שתן.

 

- הילד חושש וקיים בו פחד מאלימות. זה יכול לקרות, למשל, אם אחד ההורים עבר התעללות מתישהו בחייו.

 

- ילד שתמעצל. אין לו רצון להתאמץ בשביל שום דבר וזה כולל גם הליכה לשירותים. לא אכפת לו מהנראות החיצונית ומדעתם של אחרים על כך.

 

- ילד חלש, שאינו מסוגל לשלוט על הסוגרים.

 

- ילד שישן חזק מאוד, מה שבפני עצמו מעיד על סוג של בריחה מהמציאות.

 

- ילד שאחד ההורים שלו מאוד דומיננטי, וחוץ מבמיטה, אין לילד שום הזדמנות להירגע.

 

- ילד עם תסביך אדיפוס. לרוב יהיה מלווה גם בבעיות במקומות האינטימיים. לדוגמה, ילד כזה יגע הרבה באיברי המין שלו, או יסבול מאודם ופריחות באזור האינטימי.

 

הודות לגישה ההוליסטית, ההומאופתיה הקלאסית מסוגלת להבין מה הוא אותו גורם להרטבה וכך לבחור רמדי (תרופה הומאופתית) מותאמת אישית שתפתור את הבעיה.