הומאופתיה קלאסית היא רפואה טבעית.

הומאופתיה היא שיטת ריפוי הוליסטית, שרואה את אדם כמכלול ואת הסימפטומים שמתגלים כחוסר איזון פנימי.

חוסר האיזון הפנימי הוא למעשה השורש של המחלות.

 

טיפול הומאופתי מטפל בשורש המחלות ולכן הומיאופתיה מאפשרת ריפוי אמיתי ולא רק העלמת סימפטומים.

הטיפול ההומאופתי מגרה את המערכת הפנימית של האדם לרפא את עצמו.

 

טיפול הומאופתי מתבסס על נטילת הרמדי (הכנה הומאופתית) שזו סוג של תרופה טבעית.

את הרמדי יש להתאים לאדם באופן אישי בהתאם למצב שלו. ניתן לקבל יותר מידע על הרמדיס כאן.

​

הומאופתיה קלאסית היא שיטת ריפוי הוליסטית המתייחסת לכל רבדיו של האדם. היא מציעה למטופל רמדי אחת המותאמת לו באופן אינדיבידואלי על סמך אבחון יסודי ומעמיק על מצבו הפיזי, הנפשי והמנטאלי. אך ורק ע"י הבנת מקור המחלה ואופן התפתחותה, ניתן לטפל בה מהשורש ולמנוע את

חזרתה.

הרמדי הנבחרת מאזנת את הרגישות הפנימית הקיימת באדם. בכך היא מסייעת לו להתגבר על תלונתו הנוכחית ומחזקת אותו. זו למעשה שיטת הריפוי המקורית שפותחה ע"י סמואל האנמן לפני יותר 200 שנה.

​

מהם עקרונות של הומאופתיה קלאסית?

​

ההומאופתיה קלאסית מבוססת על עקרונות ברורים המאפשרים התאמה מדויקת של הרמדי ופרוגנוזה של תהליך הריפוי.

ד"ר האנמן במשך עשרות שנים פיתח פילוסופיה שהוכיחה את עצמה בניסוים קליניים.

הפילוסופיה הזאת מסבירה את מקור המחלות, ההשתלשלות שלהם והדרך לריפוי.

כל המידע הזה נמצאת בספר שנקרא "אורגנון של אומנות הריפוי" (Organon of the medical art).

 

ישנם מספר עקרונות מאוד חשובים שכל מי שקורא לעצמו הומאופת קלאסי חייב להיצמד אליהם כדי להביא אדם בדרך לריפוי.

 

הינה 4 עקרונות של הומאופתיה קלאסית וחוק הרינג 

​

• חוק הדמיון
  
  דומה מרפא דומה. ככה ד"ר האנמן גילה את הומאופתיה. חוק הדמיון מדבר על כך שכל מה שיכול לייצר סימפטומים אצל אדם בריא יכול גם לרפא אדם חולה. למשל, כאשר אנו חותכים בצל מופיעות דמעות ונזלת. לכן רמדי הומאופתית המופקת מבצל יכולה לרפא אדם שסובל מאלרגיות שבאות לידי ביטוי בדמעות ונזלת.

לכל אחד מ כ-3,500 רמדיס ההומאופתיות יש תסמינים רבים שרמדי זו יכולה לגרום. (נבדק במחקרים קליניים)

ההומאופת אוסף את תסמיני המטופל ובוחר את הרמדי שיש לה תסמינים דומים.

ובכן, הרמדי מרפא בזכות עקרון הדמיון.

 

אני רוצה לספר לכם סיפור מעניין.

 

הגיע אליי פעם לטיפול תינוק בן שישה חודשים שסבל מהפרעות שינה.

במהלך האבחון התברר שלפני השינה, האמא עושה לתינוק אמבטיה עם קמומיל כדי להרגיע אותו.

הרי, זה ידוע שקמומיל זה מרגיע... אבל

הקמומיל הוא דווקא מעורר לכן כאשר אדם שסובל מעוררות יתר מקבל קמומיל זה מרגיע אותו.

לפי חוק הדמיון.

 

התינוק ההוא היה רגוע, לכן לאחר אמבטיה עם הקמומיל, הילד נהיה מעורר ולא משוגל לישון בלילה.

כל מה שהיה צריך לעשות כדי שהילד ישן טוב זה להפסיק לעשות לו אמבטיות עם קמומיל!

 

דומה מרפא דומה.

וזה חוק הדמיון שהומאופתיה מתבססת עליו.

​

• עקרון הטיפול האינדיבידואלי
  
  מחלה היא ביטוי של חוסר איזון פנימי. כל אדם וחוסר האיזון הפנימי שלו. כדי להירפא יש להחזיר את האדם לאיזון וזה דבר אינדיבידואלי. לכן, כל טיפול שבא לרפא אדם חייב להיות מותאם אליו באופן אישי.
   

• עקרון הטיפול ההוליסטי
  
  אדם הוא יותר מאשר אוסף של איברים. כדי לרפא – יש לרפא את האדם כולו. סימפטומים הן רק ביטוי המחלה ולא המחלה עצמה. כדי לרפא אדם צריך לקחת בחשבון את כלל הביטויים, הפיזיים והנפשיים של חוסר האיזון הפנימי. יש לראות את האדם כולו.

מכירים את זה שכאשר מטפלים בדבר אחד, השני מתקלקל?

אתם בטח מכירים את זה במיוחד כשמדובר בטיפול בתרופות.

למה זה קורה? תרופות אמורות לרפא, לא?

כן, אבל... תרופות מכוונות לטפל בסימפטום ספציפי ולא בגוף כולו.

זאת הסיבה לתופעה זאת.

הומאופתיה הקלאסית מחשיבה את הגוף כמכלול ומניעה תהליכים שמטרתם לטפל בגוף כולו בכללותו.

מסיבה זו אין תופעות לוואי בטיפול הומאופתי.

​

• עקרון המנה המינימלית
  
  המטרה של הרמדי (תרופה הומאופתית) היא להפעיל את כוחות הריפוי של האדם. כל עוד תהליך הריפוי הופעל – אין צורך לחזור על הרמדי. כלומר, התערבות מבחוץ צריכה להיות מינימלית ככל האפשר.

​

חוק הרינג

​

שימו לב, מחלות, ככלל, מופיעות תחילה על שכבות הגוף החיצוניות (עור, אוזניים, גרון, אף, עיניים), ואז מתחילות להשפיע על המערכות הפנימיות העמוקות יותר.

הסיבה לכך היא שסימפטומים הם ביטוי לחוסר האיזון של הגוף.

הגוף בהתחלה מנסה "להקריב" שכבות פחות חשובות, חיצוניות, כדי לבטא את חוסר האיזון שבו.

 

דיכוי הסימפטומים (למשל על העור) מוביל לכך שהגוף מחליט שהוא לא יכול עוד להשתמש באיבר זה למטרותיו שלו (חיסול רעלים למשל) ואז ביטויי המחלה עוברים לאיבר הפנימי הבא, העמוק יותר.

 

צורת הריפוי תגיע בצורה ההפוכה.

​

ד"ר קונסטנטין הרינג, "אבי" ההומאופתיה האמריקאית, קבע עיקרון שהוא כיום אחד העקרונות החשובים של ההומאופתיה לטיפול נכון.

 

העקרון הזה נקרא חוק הרינג ומציע כי הריפוי (ולא דיכוי!!!)  מתרחש באחד משלושת הכיוונים:

 

1. הריפוי עובר מבפנים לבחוץ: מהשכבות העמוקות של הגוף - המישור הנפשי והרגשי, האיברים החיוניים - אל החוץ - העור והגפיים.

 

2. בתהליך הריפוי, הסימפטומים חוזרים בסדר כרונולוגי הפוך.

​

לדוגמא:

​

נזלת עוברת דיכוי בעזרת טיפות אף ואז מופיעה פריחה על העור .

הפריחה עוברת דיכוי עם משחות ואז מופיעה דלקת ריאות או אסטמה.

​

מטופל מגיע להומאופת בגלל אסטמה ומקבל טיפול.

אחרי כמה ימים הסימפטומים של האסטמה נחלשים ואז מופיעה פריחה על העור.

לאחר תקופה מסוימת מופיעה נזלת והפריחה פוחתת.

​

זהו תהליך הריפוי.

כאילו שאתה צופה בסרט, אבל ברוורס.

 

  

3. הריפוי מגיע מחלק הגוף העליון לחלק הגוף התחתון.

​

לדוגמא,

​

אם כאבי מפרקים בצוואר פחתו, ועכשיו הופיע כאב במפרקי האצבעות

זה מרמז שיש תהליך ריפוי.

אם להפך –

הופיע כאב בפרקי האצבעות ואחרי זה כאבים בצוואר (אחרי שלקחנו איזו תרופה למשל) - זה דיכוי המעיד על החמרה במצב הכללי של בריאות האדם.

​

בטיפול הומאופתי קלאסי תפקיד של ההומאופת לעקוב לאחר השינוים המתרחשים במצב של המטופל בכל המישורים ולשנות את הטיפול בהתאם לממצאים. 

​

​